הנצחה

יורם
נולד ב- 10 בפברואר 1950 בקיבוץ יגור, להוריו שלום ז''ל, שלחם בפלמ"ח בחטיבת
הנגב ובתיה תבל''א שכבר בתור נערה הגנה על קיבוץ יגור ב"שבת השחורה"
ובתקופה שלאחר מכן.

כשנולד,
באחד מימי השלג הגדול שפקד את הארץ בשנה זו, אחותו נורית ז"ל הייתה בת
שנתיים. בקיבוץ הייתה להם משפחה מורחבת, אוהבת ותומכת.

בתקופת
ילדותו של יורם הייתה בקיבוץ יגור לינה משותפת, כך שעיקר החיים התרחשו במסגרת חברת
הילדים בקיבוץ. ילדי הקיבוץ עבדו מגיל מאוד צעיר בענפי המשק השונים ע"פ הצורך
ובהתאם לעונות השנה. ערך העבודה ליווה את יורם לכל אורך חייו. הוא שמר על הקשר עם
חברי הקבוצה ביגור ובשנים האחרונות הקשר עם חלקם התחזק. קיבוץ יגור תמיד היה ונשאר
בית עבורו.

את
שירותו הצבאי עשה יורם בחיל האוויר במצפה רמון, בעת שירותו הצבאי, בזמן מלחמת
ההתשה, עבר תאונת דרכים, שכללה שיקום ממושך. בעקבות כך החל לימודי הנהלת חשבונות. בתום שירותו הצבאי עבד
שנה במפעל של הקיבוץ, ולאחר מכן השתלב במסגרת הנהלת החשבונות של יגור.

ב-
1974 אביו, שלום, נהרג בתאונת דרכים על השביל בקיבוץ יגור. היה זה עבורו אובדן
גדול.

באותה
שנה הכיר את ציפי ושנה לאחר מכן הם נישאו בעין החורש.

ב-1976
נולדה עדי ביתם הבכורה בקיבוץ עין החורש.

יורם
וציפי עברו לשנה לכפר הנוער נעורים שם נולד בנם יאיר. ולאחר מכן עברו להתגורר
בקרית מוצקין.

יורם
רצה מאוד לחיות בקיבוץ, הם חיפשו קיבוץ בו יש "לינה משפחתית", וכך הגיעו
למגל ב 1980 שנה לאחר מכן נולד דורון.

יורם
עבד כ- 30 שנה בהנהלת החשבונות במגל, תקופה מסוימת ניהל את המקום.

המשפחה
השתלבה היטב בהווי הקיבוצי. יורם, שהגיע מקיבוץ ותיק, הכיר היטב את חיי הקיבוץ,
תרם והשתלב בו מהר. מתחילת דרכו במגל ולאורך השנים היה פעיל ברבות מוועדות הקיבוץ:
תרבות, טיולים, קליטה, הורים, חינוך, תקציב וכן היה חבר מזכירות.

נתינה
והתנדבות היו חלק בלתי נפרד מחייו. יורם התנדב במשך שנים רבות במשטרה במסגרת
"המתמידים" ובער"ן. היה פעיל מאוד בסניף ער"ן חדרה יותר מ-18
שנים, עד להתפרצות מחלתו לפני מספר חודשים, וכן גייס חברים רבים מהקיבוץ לסניף.

בשנים
האחרונות עבד עם חברים ותיקים נוספים בונטורי – מחלקת ההרכבות של
"נטפים".

מקום
עבודה זה סיפק פרנסה ומקום למפגש חברתי עבורו. בנוסף היה פעיל במסגרת מילוא של
המועצה האזורית ובמועדון 60+ של מגל.

יורם
היה איש של אנשים עם יכולת הקשבה ונתינה יוצאי דופן.

הוא
היה אבא דאגן, והיווה סלע יציב ואיתן עבור ילדיו.

יורם
היה סבא ל 8 נכדים ונכדות. הסבאות הייתה חלק בלתי נפרד מחייו וגרמה לו לנחת ולאושר
גדול.

בחודשיים
האחרונים התמודד עם מחלת הסרטן שתקפה אותו במהירות ובאכזריות.

יורם
האמין תמיד בזכותו של אדם למות בכבוד, וכשהבין שמחלתו מפושטת וסופנית בחר שלא
להאריך את חייו. בשבועות אחרונות שהה בביתו במסגרת הוספיס בית כשילדיו דואגים לו והוא מוקף בעשרות חברים
שביקרו ונפרדו.

הוא
נפטר בביתו ביום שישי בשעות הבוקר כשילדיו
לידו.

יורם
יחסר לנו מאוד בשבילי הקיבוץ.

יהי
זכרו ברוך.

 ***********************************************

אבא,
ביומיים האחרונים לחייך ישנתי בביתך, הבית שגדלנו בו. כבר ידענו שהסוף קרוב ולא
רצינו להשאיר אותך לבד.

חסרונות
רבים יש ללוות שני הורים במחלה קשה. יש גם יתרון אחד: הניסיון להחזיר ולו במעט על
נתינה אין סופית של חיים שלמים. מולך אבא הניסיון להחזיר היה חסר סיכוי, אין יכולת
להבין עד כמה נתת ותמכת. הכי אבא, הכי חבר, הכי נדיב. 

בשלושה
שבועות וחצי האחרונים מאז שחזרת הביתה, קבלת חיבוק ענק מהחברות והחברים בקיבוץ
ומאוהביך הרבים. אפילו אנחנו הופתענו עד כמה אהבת החברים אליך חצתה את הקיבוץ
לאורך ולרוחב.

באופן
סמלי מה שהחזיק אותך בחיים היה הלב, האחות אמרה לנו: "יש לאבא לב מאוד חזק,
הגוף חולה אבל הלב לא רוצה להפסיק לפעום" זה כל כך אופייני כי היית בן אדם
שכולו לב.

תחסר
מאוד לכל מי שהכיר אותך, לנו ולנכדים. ילדים תמיד אומרים את האמת ועליך הנכדים
אומרים: "יש לנו את הסבא הכי טוב בעולם".

נוח
על משכבך בשלום אהוב שלנו.

אנחנו
כבר מתגעגעים.