הנצחה

25.2.2014

זה בלתי נתפס בהגיון שאנחנו עומדים כאן וקוברים ילד קטן שרק התחיל לפרוח. אם מישהו למעלה עושה סדר בדברים - אז משהו השתבש פה מאד מאד.
כולנו בהלם עצום, לא מסוגלים לעכל את עוצמת המכה ועומק הכאב, גם אלה שלא נמצאים במעגל הקרוב ביותר להורים, לאחיות, לסבא וסבתא ולדודים - מרגישים כאילו חלק מאתנו נקרע באכזריות.
אין מילים שיכולות להקהות את הכאב החורך ואת תחושת אי הצדק שמחלחלת בגרון כמו לָבַה מרה. אין מילים שאמורות להקל על היגון, שיכולות להרגיע ולנחם. אין מילים האמורות להספיד ילד קטן בגן שרק לפני שבוע חגג עם אבאמא את יום המשפחה בגן, ויצר מעגל משפחתי בריקוד - כשאבא מחזיק ביד אחת שלו ואמא בשניה.
כל מה שאנחנו יכולים להגיד ברגע זה, וספק גדול מאד אם זה עוזר כרגע במשהו, זה שכולנו מרגישים אִתכם וכואבים אִתכם ונעשה ככל יכולתנו כדי לתמוך בכם בתפנית הכי נוראה שהגורל יכול לזמן לְמשפחה.
מחבקים אֶתכם, כואבים איתכם ורוצים שתדעו – אתם לא לבד, אנחנו איתכם.