הנצחה

בת שושו (רות) ותדי (תיאודור). נולדה ביום ט"ו בחשון תש"ל 26.10.1969 בקיבוץ מגל. אמירה סיימה את בית-הספר היסודי 'משגב' בקיבוץ גבעת חיים איחוד, ואת חינוכה התיכוני השלימה בבית-הספר התיכון 'חוף הכרמל' במעגן מיכאל.

אמירה היתה הבת הבכורה במשפחתה. בהיותה בת שלוש עברה עם הוריה ועם אחותה התינוקת, בשליחות הקיבוץ, לכפר גלים, שם סייעו ההורים בגיבוש גרעין צעיר. בשנת 1979 יצאה המשפחה לשליחות תנועתית במקסיקו, שם למדה אמירה בכיתות ה' עד ז'. מילדותה גילתה אהבה רבה לשפה העברית ולשירה והצטיינה בכתיבתה הרהוטה. היא ערכה את ביטאון חברת הילדים וכתבה בו את רוב הרשימות. את אופיה ההחלטי והנחוש גילתה כבר בגיל שלוש-עשרה, כשהחליטה לוותר על הטיול המשפחתי בתום השליחות של הוריה וחזרה לבדה ארצה כדי להשתתף במסיבת הבר-מצווה של קבוצתה במגל. אמירה היתה קיבוצניקית נלהבת ואת עבודת הגמר שלה בבית-הספר 'חוף הכרמל' הקדישה לנושא "האם ואיך להמשיך בקליטת גרעיני נח"ל במגל".

בהתקרב מועד גיוסה לצה"ל יצאה לקורס קדם צבאי למורות חיילות. היא גויסה לצה"ל, בינואר 1988 ושירתה כמורה חיילת בסדנאות חימוש, תחילה בצפון ולאחר מכן בסדנה במרכז הארץ, שבה מצאה את מותה, זמן קצר לפני תום שירותה. אמירה גילתה יוזמה ותושיה בעבודתה וזכתה בשבחים מפי תלמידיה ומפקדיה. לקראת שחרורה, תיכננה לעבוד תקופת-מה עם ילדי הגיל הרך בקיבוץ ולאחר מכן לצאת עם החבר שלה לטיול קצר באירופה.

ביום 29.10.1989, יומיים לאחר שחגגה אמירה את יום הולדתה ה-20, וכחודשיים לפני מועד שיחרורה מהשרות הצבאי, נפצעה אמירה אנושות מפגיעת משאית בבסיס בו שירתה, ושבוע ימים לאחר מכן, ביום ז' בחשוון תש"ן (5.11.1989) נפטרה אמירה מפצעיה. היא נטמנה בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקיבוץ מגל. הותירה אחריה הורים, אח - רועי ושתי אחיות - סמדר ורעות.

במכתב התנחומים למשפחה כתב מפקדה: "אמירה שימשה ביחידתנו כמורה ומחנכת של בני נוער טרם גיוסם, ובתפקידה זה היתה מופת ביחידה בחריצותה, בכישוריה, במסירותה ובאופן שבו ביצעה את תפקידה. אמירה תרמה רבות ליחידה והשקיעה את כל-כולה בחינוכם ובלימודם של בני נוער, על-מנת להופכם לאזרחים נאמנים למדינת ישראל... בהתמדתה ובשקדנותה הביאה אמירה לכך, שהכיתה שבה לימדה הפכה מחדר רגיל לכיתת-לימוד מפוארת, מעוטרת ומקושטת - כיתה שתענוג ללמוד בה. זכרה של אמירה יהיה עימנו לעד". הקיבוץ הוציא ספר זיכרון לזכרה.