הנצחה

20/10/25

נטי נולדה בדרום אפריקה בשנת 1954, אחות אמצעית
בין שלוש אחיות.

כבר בילדותה אהבה את העולם שסביבה – את האנשים, את הטבע, את הפרחים.

הייתה בה סקרנות גדולה, תשומת לב לפרטים ואהבה אמיתית לחיים.

האחיות גדלו והתחנכו במנזר – מקום בו שמרו על
היהדות, וגם קיבלו חינוך של ערכים, סדר ואחריות.

נטי הייתה ילדה אחראית, רגישה וערנית לסביבה. אביה
היה רוקח, והיא נהגה לעזור לו בבית המרקחת אחרי שעות הלימודים.

בשנת 1972, כשהייתה בת 18, עלתה המשפחה לישראל
מתוך ציונות אמיתית, והגיעה לנתניה.

לאחר מספר שנים חזרה לדרום אפריקה, שם גרה אצל
סבתה עם אחותה ליאורה. לאחר מספר שנים היא חזרה לארץ, לבית הוריה בנתניה.

נטי למדה בסמינר הקיבוצים להיות גננת, ובהמשך
התמחתה בהוראת אנגלית.

אהבתה לשפה וללמידה ליוותה אותה כל חייה. היא לימדה, הדריכה, כתבה ספרי לימוד,
ובסופו של דבר שימשה כמפקחת פדגוגית במחוז הצפון.

נטי הייתה שותפה להקמת "ברלינגטון סקול"
והייתה חלק מצוות מורים ואנשי חינוך שהשאירו חותם, היא עברה בין הסניפים ברחבי
הארץ וליוותה את הקמתם. בכל מקום שבו עבדה, העריכו אותה, בשל מקצועיותה וגם בשל
אישיותה הנעימה והלבבית.

לפני 22 שנים פגשה את קרלוס, וביחד הם בנו זוגיות
אוהבת וחמה.

לפני כ-15 שנים עברה למגל והפכה מהר לחלק מהקהילה. יצרה קשרים עם רבים, לימדה
אנגלית בביתה, פתחה את הלב ואת הדלת וכך מצאה את עצמה מוקפת בתלמידים, חברים
ושכנים.

היה לה קשר
מיוחד עם הנכד, דני, קשר של אהבה, סקרנות וטיולים משותפים בטבע.

יחד הם טיילו, דיברו על פרחים, על חיות, על העולם שסביבם.

נטי הייתה פעילה, אנרגטית ובעשייה מתמדת –אהבה
מאוד לבשל והוציאה תחת ידיה מטעמים, סרגה, לימדה, שחיינית קבועה בבריכה, לכל מקום
שהלכה אליו הביאה אור, שמחה וחוש הומור.

לפני כחודש, בטיול בגרמניה, התחילה לחוש כאבים,הבדיקות
גילו גידול בראש, והכול התקדם מהר מדי.

נטי נפרדה מאיתנו בגיל 71, מוקפת באהבה, אחרי חיים
שלמים ומלאים.

יהי זכרה ברוך.